היי Reader,

ברוכים הבאים לגיליון השלישי של Product & AI with Yaniv.

השבוע לקחתי את הרעיון הקלאסי של מנהל.ת מוצר טוב.ה / מנהל.ת מוצר רע.ה ואני בודק: האם הוא עדיין נכון? מה שינה ה-AI? ואיך לעבוד איתו עכשיו.

הגיליון הזה עוסק בניגודים.

עבר - Good PM / Bad PM

בסוף שנות התשעים, בן הורוביץ כתב מסמך פנימי לצוות מנהלי המוצר ב-Netscape. הוא קרא לו Good PM / Bad PM. לפי האגדה, הוא לא תיכנן לפרסם אותו. הוא רק רצה להסביר לצוות שלו מה ההבדל.

מנהל מוצר טוב, לפי הורוביץ, מכיר את השוק, המוצר, והתחרות לעומק.

הוא לא מבזבז זמן על פוליטיקה ארגונית.

הוא חוזה בעיות לפני שהן מתפוצצות, מפקס את הצוות על לקוחות ורווחים, ולוקח אחריות על מה שקורה בסוף.

עם רוב זה אני מסכים לגמרי.

מנהל מוצר רע, לעומת זאת, מלא בתירוצים: השוק, התקציב, התחרות.

הוא מתלונן שהיום שלו מתבזבז על פתרון בעיות של אחרים.

הוא מתעסק במה שהמתחרים בנו, לא בבעיה שצריך לפתור.

הוא מחכה שיגידו לו מה לעשות.

גם עם זה אני מסכים.

ואז יש את המשפט הכי מפורסם במסמך: מנהל מוצר טוב הוא ה-CEO של המוצר. פה אני לא מסכים.

כמה נזק עשה המשפט הזה לאורך השנים.

מנהלות מוצר, בניגוד למנכ”ליות, לא אחראיות על עתיד החברה, על החזון שלה, על גיוס.

הן לא מחזיקות בסמכות הפורמלית. וכשמגדירים מנהל מוצר ככה, מניסיון, החשיבות העצמית עולה לשמים. ניהול מוצר הוא עבודת שיתוף פעולה.

ייאמר לזכותו של הורוביץ, היום מייסד-שותף של Andreessen Horowitz, אחד מה-VC המובילים בעולם: המשפט קצת - אולי אפילו הרבה - הוצא מהקשרו.

הוא לא התכוון שמנהל המוצר מחליט הכל לבד. הוא התכוון שמנהל המוצר הוא זה שאחראי על התוצאה. לא על המשימות. לא על הפיצ’ר שנבנה. על מה שקורה בסוף.

בן לא אשם, הוא לא המליץ לכתוב את זה בפתיחה של (יותר מדי) תיאורי משרה.

הווה - מנהל מוצר טוב ורע מוגדרים מחדש

ב-2026, יש מנהל מוצר חדש בחדר. או לפחות על המחשב. בין אם בחרתם Claude Code, OpenClae, או איזה מיקס אחר של Agents, Skills, & Memory, המקצוע היום שונה.

ה-AI לא בפגישות. הוא לא עייף. הוא כותב PRD תוך דקות, מסנתז ראיונות לקוחות במקביל, מייצר מוקאפ לפני שהפגישה נגמרה. - וכן, השורה הזו נכתבה ע״י AI. לנסיון

ועכשיו, מנהל המוצר הטוב לעומת הרע של הורוביץ בולטים יותר.

כשהכל, או כמעט הכל קורה מהר יותר, כמעט אוטומטית ההבדל בין מנהל מוצר טוב ללא טוב גדלים.

הגרסה החדשה של מנהל מוצר רע: “Claude אמר שהפיצ’ר הזה הכי נכון.” “הכנסתי את הדאטה וזה מה שיצא.” “ראיתם את הניתוח?” זו אותה בעיה. רק עם ממשק שונה. וסקייל מטורף.

ה-AI הפך ל-super power אבל גם לתירוץ. במקום “הפיתוח לא מקשיב לי”, יש עכשיו “ה-AI אמר”. שתי האמירות עושות אותו הדבר: מעבירות את האחריות למישהו אחר.

היום אפשר להיות מנהל מוצר כמו מרטי קגן וכמו לני או כמו תרזה. רק קחו ספריה של best practices כמו זו המצוינת שבנה אודי מנקס ב- GenAI PM.

מנהל מוצר טוב ב-2026 משתמש ב-AI כדי להגיע מהר יותר אל ההחלטה. לא כדי לדחות אותה.

האחריות של הפרודקט לא נעלמה אלא רק הפכה לגלויה יותר.

מוסיקה - ניגודים

הבוקר נסעתי עם בן 15 לבייקרי הרים בקרית ענבים. ממליץ בחום, רק תבואו מוקדם.

בדרך הלוך הקשבנו למוסיקה שאני בחרתי. נירוונה.

בחזור, הוא נתן לי שיעור במאבק המוסיקלי והתרבותי שמעסיק אותו היום: Drake vs Kendrick. שירי Dis, השמצות, רפרנסים שלא הכרתי.

זו היתה חוויה מעולה. ואני בכלל בוחר Anderson.Paak.

זה הזכיר לי את המאבק של אמצע הניינטיז בין Blur לבין Oasis. קבלו סיכום יפה שלו. ואני בכלל בוחר Radiohead.

המלצת האזנה

אם כבר רדיוהד ו-AI, לכו להקשיב מההתחלה לאלבום הנהדר OK Computer. האלבום הזה, שממש במקרה, כמו המאמר של הורוביץ יצא בשנת 1997, מלא תכנים על צרכנות יתר, מתח חברתי, חרדה טכנולוגית, שחיתות פוליטית ועוד.

נבואי משהו.

הטיפ שלי

שאלה אחת לשאול לפני כל פגישת מוצר: “מי בחדר הזה (או בזום) יישא באחריות אם ההחלטה הזו תהיה לא נכונה?” אם התשובה היא “הצוות”, אין שם עדיין מנהל מוצר. יש תהליך.

כלי בחינם

ב-AI-SHIPR, הכלי שבניתי לניהול מוצר עם קלוד קוד, יש agent שנקרא Problem-Framer. הוא עוזר לוודא שאתם פותרים את הבעיה הנכונה לפני שמתחילים לרוץ. השבוע הדגמתי אותו בסדנה על Claude Code for Product לצוות אמריקאי-ישראלי. להורדה חינם של AI-SHIPR​

שאלה איך תגדירו מנהל מוצר טוב או רע היום? אני קורא כל תגובה.

סופש של חוויות מוצר שוות, יניב