כל יום הוא היום הראשון
היי Reader, ברוכים הבאים לגיליון ה-16 של Product & AI with Yaniv. אתמול ישבתי באי Aegina ביוון, חצי שעה במעבורת מאתונה, בבית קפה שנוסד בשנת 1966. זה גרם לי לחשוב על הדברים שבניתי במהלך השנים, ושאני בונה עכשיו ולתהות מה מהם יישאר. הדוגמא שעלתה לי היתה rebranding שהובלתי ב-SurveyMonkey. כשכתבתי על זה בלינקדאין א.נשים סיפרו על המורשת שלהם ושיטות העבודה. שמעון כתב על המערכת לזיהוי ירי טילים, שהוא עבד עליה לפני 23 שנה, ושלצערי עדיין צריך אותה.
מה שחזר אליי מהתגובות זה לאו דווקא מוצרים פיזיים (או של תוכנה), אלא הרגשות ושיטות. מה שמחבר אותי אל Day 1 של אמזון - מסמך בן 29 שנה. הוא באורך של ארבע דקות קריאה, והוא עדיין מצורף כנספח לכל מכתב שנתי שאמזון מוציאה. זאת אומרת שהחברה עצמה מזמינה אותנו, כל שנה מחדש, לבדוק אם מה שכתוב שם עדיין נכון. אז בואו נבדוק. עבר, ארבע דקות מ-1997ב-1997 אמזון מכרה ספרים. המכירות עלו מ-15.7 מיליון דולר ל-147.8 מיליון, גידול של 838 אחוז. מספר הלקוחות עלה מ-180 אלף ל-1.51 מיליון. ג’ף בזוס ישב לכתוב את מכתב בעלי המניות הראשון שלו, ובפסקה הראשונה שתל משפט שנראה אז כמו ענווה מנומסת: “But this is Day 1 for the Internet and, if we execute well, for Amazon.com.” זה כל מה שיש שם על Day 1. משפט אחד. הפריימוורק המפורסם עוד לא נולד. מה שכן יש במכתב זו רשימה של תשע התחייבויות תחת הכותרת “It’s All About the Long Term”. חלקן היום נשמעות מובנות מאליהן (“נמשיך להתמקד באובססיביות בלקוחות”), וחלקן עדיין קשות לביצוע: “We will continue to measure our programs and the effectiveness of our investments analytically, to abandon those that do not provide acceptable returns, and to step up our investment in those that work best.” לנטוש את מה שלא מחזיר. לא לצמצם, לנטוש. תשאלו את עצמכם מתי בפעם האחרונה נטשתם משהו שהשקעתם בו, בגלל מספר. ויש שם גם משפט על גיוס שהייתי מהמר שלא היה עובר היום ביחסי ציבור: “You can work long, hard, or smart, but at Amazon.com you can’t choose two out of three.” ורק ב-2016, תשע עשרה שנים אחרי, בזוס הפך את המשפט הקטן ההוא לתזה.במכתב של אותה שנה לבעלי המניות הוא כתב את הפסקה שכולם מצטטים: “Day 2 is stasis. Followed by irrelevance. Followed by excruciating, painful decline. Followed by death. And that is why it is always Day 1.” ואז נתן ארבע הגנות מפני Day 2: אובססיה אמיתית ללקוח, התנגדות לפרוקסים, אימוץ מגמות חיצוניות, וקבלת החלטות במהירות (בערך 70 אחוז מהמידע שהייתם רוצים). ההגנה השנייה - פרוקסים - היא הסיבה שהגיליון הזה נכתב. בזוס מסביר איך תהליך הופך לפרוקסי: מפסיקים להסתכל על התוצאה ומתחילים לוודא שעושים את התהליך נכון. ואז מגיע מנהל שמגן על תוצאה גרועה במשפט “אבל עקבנו אחרי התהליך”. אגב, בהגנה השלישית, אימוץ טרנדים חיצוניים, בזוס נותן דוגמא: הטרנד החיצוני של machine learning & AI - ב-2016, כן? הווה, ה-Day 2 שלכם לא נראה איטייש הנחה שקטה וחבויה מתחת להגנה השנייה, ובזוס יכול היה לחיות איתה ב-2016. הפרוקסי הוא תהליך. ותהליך הוא איטי, גלוי ומשעמם. בגלל זה הוא יכול היה לכתוב ש-Day 2 זה stasis - קיפאון. הוא הניח שהכישלון ייראה כמו כישלון. שתיכנסו לחדר ותרגישו שדברים נתקעים. ב-2026 זה כבר לא המצב. צוות מוצר יכול היום להוציא ביום שלישי אחד: מסמך אפיון, סינתזה של עשרים ראיונות לקוח, ניתוח מתחרים, שלוש גרסאות של מסרים, ופרוטוטייפ שאפשר ללחוץ עליו. הכל מנוסח היטב. הכל נראה כמו עבודה של צוות שנמצא ב-Day 1. הפרוקסי לא נעלם. הוא זז. הוא עבר מהתהליך אל התוצר. וזה הרבה יותר מסוכן, כי תהליך אפשר לזהות. כשמישהו אומר “אבל עקבנו אחרי התהליך” כולם בחדר שומעים את זה. אף אחד לא שומע כלום כשמישהו אומר “הוצאנו השבוע ארבעה עיצובי מסכים בוייב קודינג”. זה נשמע כמו התשובה הנכונה. אז השאלה של 2026 היא לא “כמה הוצאנו” ואפילו לא “כמה מהר”. היא: מתי בפעם האחרונה משהו השתנה אצל לקוח בגלל משהו שהוצאתם, ואיך ידעתם? את ההוכחה הכי טובה לזה שקשה לזהות את זה, אמזון עצמה מספקת: בספטמבר 2024 Andy Jassy הודיע שכל ארגון גדול באמזון צריך להגדיל את היחס בין IC למנהלים בלפחות 15 אחוז. הוא פתח תיבת דואר פנימית לדיווח על ביורוקרטיה מיותרת, ולפי מה שסיפר, התקבלו בה יותר מ-1,500 דיווחים ושונו בעקבותיהם כ-455 תהליכים. באפריל 2025 הוא כתב במכתב השנתי שאמזון צריכה לפעול כמו “הסטארטאפ הגדול בעולם”. ובאוקטובר 2025 אמזון פיטרה 14,000 עובדי מטה. בשיחת המשקיעים הוא נשאל למה, וענה שזה לא כלכלי ואפילו לא בגלל AI, לפחות לא כרגע. ואז אמר: “It’s culture.” זה מעניין שהחברה שהמציאה את Day 1 צריכה קו חם פנימי כדי למצוא את ה-Day 2 של עצמה. יש לה יעד מספרי לכמה מעט היא מנוהלת. יש לה בניין בסיאטל ששמו Day 1. אגב, ב-2016 בזוס סיפר שכשהוא עבר בניין הוא התעקש שהשם יעבור איתו. הדוקטרינה נגד תהליכים הפכה לתהליך. ההגנה השנייה של בזוס הייתה “התנגדו לפרוקסים”, והתוכנית נגד הפרוקסים קיבלה פרוקסים משלה. זו לו ביקורת נגד אמזון אלא אבחנה שזה מה שעשוי לקרות לכל רעיון טוב ברגע שהופכים אותו למערכת. וזה אומר שסלוגן לא ישמור עליכם. גם לא ערך ליבה על הקיר, וגם לא הרגשה טובה בסוף שבוע עמוס. מוסיקה, רדיוהד, ומה שקורה כשמסרבים להגן על מה שעבדבמאי 1997, אותה שנה שבזוס כתב את המכתב, רדיוהד הוציאו את OK Computer. האלבום נחת בפסגה של כל רשימה. הם הפכו ללהקה החשובה בעולם. המהלך הנכון מסחרית היה ברור לכולם: תעשו את זה שוב. מה שקרה בפועל היה תום יורק שמפסיק לתפקד. במילים שלו, מ-2021, כשהסתכל אחורה על התקופה:“הייתי תקוע במבוך של עצמי”, וכל ניסיון לכתוב נעצר, “קפאתי בכל פעם שהתיישבתי מול איזשהו כלי נגינה.” ויש שם פרט אחד שהוא כמעט יותר מדי מושלם. הוא מתאר את עצמו יושב ומנגן שוב ושוב את הריף של שיר אחד, מנסה להשתמש במדיטציה כדי למצוא את הדרך החוצה מהקיפאון, ולא מצליח. שם השיר: “Everything In Its Right Place”. הוא היה תקוע בתוך שיר ששמו “הכל במקום הנכון”. שום דבר לא היה במקום הנכון. הדרך שלו החוצה לא הייתה כלי נגינה אחר. הוא הפסיק לנסות לכתוב והלך לצייר. הליכות בקורנוול, חשיבה ויזואלית בלבד. התוצאה היתה בחירה מודעת להתרכז במוסיקה שאינה גיטרות ולא לכתוב המון מילים. באוקטובר 2000 יצא Kid A. בלי סינגל. בלי קליפים. כמעט בלי ראיונות. שלוש הופעות בצפון אמריקה. והוא הגיע למקום הראשון. גם בבילבורד 200, לראשונה בקריירה שלהם, וגם בבריטניה, שם מכירות היום הראשון היו גדולות משאר עשרת הראשונים ביחד. תשע שנים אחרי, Pitchfork דירגו אותו במקום הראשון ברשימת מאתיים האלבומים של שנות האלפיים. ופה המחיר, כי בלעדיו זה סיפור שקר. זה לא היה מהלך של ביטחון עצמי. זה בא מתוך התמוטטות, לקח כשנתיים וחצי, והמילים של יורק על התקופה הן “כלוא”, “קפאתי”, “זה סגר אותי”. מי שמוכר לכם המצאה עצמית מתמדת בתור עמדה מלהיבה, מוכר לכם משהו. ויש עוד שכבה, וזה כבר ניתוח שלי ולא ציטוט. ברגע ש”רדיוהד ממציאים את עצמם מחדש בכל אלבום” הפך לציפייה, ההמצאה העצמית הפכה להיות המותג שהם צריכים להגן עליו. אותה מלכודת, קומה אחת מעל. בדיוק כמו Day 1 שהפך לבניין, לתיבת דואר, וליעד מספרי. המלצת האזנהאם יש לכם ארבע דקות בלבד, שימו את Everything In Its Right Place, הרצועה הראשונה. תחשבו על זה שזה הריף שהוא ניגן שוב ושוב בזמן שהיה תקוע. ואם יש לכם 47 דקות, Kid A, במלואו, לפי הסדר. זה אלבום שנשמע גם ב-2026 כל כך רלבנטי. הטיפ שלימבחן ה-Day 2, על דף אחד. עשר דקות. כתבו את חמשת הדברים האחרונים שהוצאתם. מסמכים, פיצ’רים, מצגות, מחקרים, מה שזה לא יהיה. ליד כל אחד, שתי עמודות: 1. מה השתנה אצל לקוח, או במספר עסקי, בגלל הדבר הזה. 2. התאריך שבו ידעתם שהשינוי אכן קרה. העמודה הראשונה קלה לרמות בה. אפשר לכתוב שם משפט מנוסח יפה. העמודה השנייה לא נותנת לרמות, כי או שיש תאריך או שאין. אם בשלוש שורות מתוך חמש אין תאריך, זה לא סימן שאתם עצלים או איטיים. סביר שאתם דווקא מהירים מאוד. זה סימן שהתוצר הפך לפרוקסי, ושאתם מודדים את עצמכם לפי מה שיצא מכם ולא לפי מה שזז בעולם. ואם אתם רוצים את הגרסה הקשה של אותו מבחן, קחו את ההתחייבות מ-1997: לנטוש את מה שלא מחזיר. אני יודע שלי זה קשה. בחרו דבר אחד מהרשימה שאין לו תאריך, ותחליטו השבוע שהוא נגמר. לא “נחזור אליו ברבעון הבא”. נגמר. לסופ"ש שבו הכל יהיה במקום, יניב |
Product & AI with Yaniv
פעם בשבוע, בעברית, על מוצר, ביזנס, AI ומה שביניהם.
Soundgarden and Pearl Jam backstage at Lollapalooza, 1992 היי Reader, ברוכים הבאים למהדורה ה-20 של Product & AI with Yaniv. עשרים זה מספר עגול חמוד כזה, אז חשבתי לכתוב השבוע על מספרים וניהול מוצר. זה התחבר לי לשאלה שקיבלתי השבוע בלינקדאין מבחור מסרביה שהשתמש ב-AI-SHIPR ושאל למה הורדתי את כמות ה-slash commands בפריימוורק. לפני כמה שבועות הורדתי ב-AI-SHIPR חצי מה-slash commands. פשוט מחקתי אותן. ההחלטה הרגישה נכונה, כמעט מובנת מאליה, אבל משהו בה הטריד אותי: קיבלתי אותה בלי מספר אחד ביד. לא...
Pompaloose היי Reader, ברוכים הבאים לגיליון ה-19 של Product & AI with Yaniv. בתור מנהל מוצר ועכשיו בתור יועץ אני בונה המון מצגות. זו שיטת ההדרכה הכי פופולרית, ונוחה, ואני חושב שאני סבבה בה. בתור מרצה, אחד הדברים שאני מלמד הוא איך להעביר מסר עם מצגת, וזה הופך להיות קשה יותר עם AI. כן קשה יותר. הפתיחה הזו כבר היתה מוכנה לניוזלטר של השבוע, ואז, בשיחה במיטאפ על קומדיה בטק (שהיה שווה) קיבלתי המלצה על ההרצאה של Jack Conte בכנס SXSW האחרון. צפיתי בה בהתלהבות, אז חשבתי שוב על מצגות, על AI, על...
Marvin Gaye - What's Going On album cover היי Reader, ברוכים הבאים לגיליון ה-18 של Product & AI with Yaniv. השבוע פרסמתי פרק חדש בפודקאסט עם רן פרחי, מייסד-שותף ומנכ”ל XPOZ, שבונים שכבת דאטה לאייג’נטים. הם לא התחילו שם - המוצר הראשון שלהם עסק באנטישמיות ובשיח שנאה ברשתות, כלומר בבני אדם, ומשם הם הגיעו לשכבת דאטה חברתי שמוזנת לאייג’נטים. שאלתי אותו שאלה שמסתובבת לי בראש כבר כמה חודשים: איך עושים מחקר משתמשים כשהמשתמש שלך הוא אייג’נט? בעוד שאיך משתמשים ב-AI כדי לחקור אנשים די מוגדר, כאן יש משהו...